פסק-דין בתיק ת"פ 4289-09

1.         הנאשם נמצא אשם על פי הודאתו בכתב האישום המייחס לו עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו- 335(א) לחוק העונשין התשל"ז  1977 [להלן: "חוק העונשין"].

מכתב האישום בו הודה הנאשם עולה כי ביום 13.11.2009 בסמוך לשעה 3.15 פצע הנאשם את פ. ר. [להלן: "המתלונן"], בכך שלקח בקבוק זכוכית, שבר אותו ובאמצעות שבר הבקבוק דקר את המתלונן בצווארו וגרם לו לחתך מדמם באורך של כ- 2 ס"מ, הכל כשהנאשם תחת השפעת אלכוהול.

ב"כ הנאשם הודיע כי לטענת הנאשם הותקף עובר לאירוע המתואר לעיל על ידי המתלונן, אך אין מדובר בהגנה עצמית משום שהתגובה איננה מידתית. עוד ביקש הסנגור כי הנאשם לא יורשע בשלב ההודייה, וכי יישלח לתסקיר אשר יבחן בין היתר, שאלת הרשעתו בדין. המאשימה לא עמדה על הרשעתו בשלב הודייתו בעובדות כתב האישום, אך הודיעה כי תעמוד על הרשעה ומאסר בפועל. בשל גילו של הנאשם קבלת התסקיר בעניינו בטרם הטיעון לעונש הינו חובה על פי דין.

2.         ביום 9.1.2011 הוגש תסקיר בעניינו של הנאשם אשר ממליץ שלא להרשיעו בדין, ולהשית עליו צו של"צ, צו מבחן ופיצוי למתלונן.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם עלה ארצה לבדו בשנת 2006 מקזחסטן, שירת שירות צבאי במשך כשנה וחצי כחייל בודד, במסגרתו החל בהליך גיור שלא הושלם, בעקבות הסתבכותו בתיק דנן. המתלונן הינו חברו לקורס הגיור של הנאשם, ובעקבות הרחקתו של הנאשם מהמתלונן נאלץ להפסיק את ההליך. הנאשם אשר חווה חוויות אנטישמיות בילדותו בבית הספר בו למד, מתקשה בגיבוש זהותו לאור העובדה כי לא השלים את הליך הגיור, ולא השלים את שירותו הצבאי. במקביל לשירות הצבאי עבד הנאשם דרך חברת כח אדם, אשר הפסיקה העסקתו לאור הסתבכותו בתיק דנן. כיום עובד הנאשם בחברה לשיווק עיתונים. מפקדיו בצבא מתארים אותו כחייל ממושמע ושקט, ואורחות חייו עד כה התנהלו באופן נורמטיבי. הנאשם מבקש להשלים את הליך הגיור לכשימצא את המימון לכך, וכיום הינו סטודנט במכינה לעולים באוניברסיטת תל אביב, ומתעתד לפנות ללימודים לקראת תואר הנדסאי. הנאשם חושש כי הרשעה בדין תפריע לו למצוא עבודה בתחום.

ביחס לעבירה הנאשם מודה בה, ומביע צער בושה וחרטה. התרשמות שירות המבחן היא כי הנאשם נוטל אחריות מלאה על ביצועה. הנאשם שיתף את קצין המבחן כי היה שיכור וכי אינו זוכר את כל פרטי האירועים. הנאשם זוכר כי המתלונן ביקש ממנו להנמיך את קולו, בהמשך נגח בו המתלונן מספר פעמים, ולאחר מכן הנאשם אינו זוכר את שאירע. הנאשם שיתף את קצין המבחן כי כשפגש את המתלונן בתחנת המשטרה הביע צער על המקרה וחש בושה, ואף ביקש את המתלונן כי יסלח לו, והלה סלח לו. עוד שיתף הנאשם כי מעוניין לפצות את המתלונן, וכי מאז ביצוע העבירה נמנע משתיית אלכוהול באופן גורף.

שירות המבחן מתרשם מצעיר נורמטיבי, אשר העבירה הינה חריגה מאורחות חייו, כי איננו בעל נורמות עברייניות או דפוסים אלימים וכי איננו מכור לאלכוהול. שירות המבחן התרשם מנאשם בעל צורך להשתייך וממי שדימויו העצמי פגוע על רקע אובדן של אביו בגיל צעיר יחסית. בשל העובדה כי הנאשם צעיר ללא עבר פלילי, אשר מנסה להשתלב בחברה הישראלית, ממליץ שירות המבחן כאמור על הימנעות מהרשעה בדין ועל ענישה בדמות צו מבחן, צו של"צ ופיצוי למתלונן.

3.         הצדדים טענו לעונש ביום 7.2.2011, ולאחר שתם הטיעון לעונש, הגיש הסנגור בקשה להעיד את המתלונן לעניין העונש, בקשה לה נעניתי. ביום 7.3.2011 נשמעה עדותו של  המתלונן.

המתלונן העיד כי איננו חפץ בענישתו של הנאשם, אשר עשה את המעשים תחת השפעת אלכוהול, ומבלי להתכוון להרע לו, ואף הסביר כי אמר את הדברים גם בתחנת המשטרה. בחקירה נגדית הבהיר כי מאז האירוע איננו בקשר עם הנאשם, וזאת על אף שלא היה מודע לצו בית המשפט האוסר על הנאשם ליצור עימו קשר. עוד הבהיר המתלונן כי הוא מודע לעובדה שיכול היה להיפצע באופן חמור יותר, אך הוא מאמין שגם לנאשם ". . . מגיע צ'אנס להמשיך בחיים טובים, לא שווה להרוס חיים בשל טעות אחת" ; כך לדבריו, וכי על הנאשם לקבל עונש חינוכי ומוסרי ולא במאסר. עוד ציין המתלונן לשאלה מדוע מאז האירוע איננו בקשר עם הנאשם, כי איבד איתו קשר, וכי "אני לא חושב שצריך להיות חבר של אדם כדי לעשות לו צדק. האדם עשה את זה תחת השפעת אלכוהול ולא מרצונו" , כך לדבריו של המתלונן.

4.         הצדדים הציגו בהסכמה לעניין העונש, את התעודות הרפואיות של המתלונן [ת/1] ושל הנאשם[נ/5], את הודעתו של המתלונן בתחנת המשטרה [נ/1], דו"ח פעולה של שוטר שהגיע למקום האירוע [נ/2], את הודעתו של ודים סנדרוביץ אשר היה עד ראייה לאירוע [נ/3] ואת דו"ח העימות שבין הנאשם והמתלונן [נ/4].

מכלל הראיות שלעיל עולה כי המתלונן והנאשם שניהם שתו לשכרה ביום האירוע, כי המתלונן תקף את הנאשם עובר לתקיפה אותה ביצע הנאשם. המתלונן היכה את הנאשם שהחל לצעוק, על מנת שיירגע. או אז הנאשם תקף את המתלונן. הדבר עולה הן מהודעתו של המתלונן, הן מהודעתו של עד הראייה לאירוע, והן מדו"ח העימות שבין המתלונן והנאשם. הדבר אף מתיישב עם הדו"חות הרפואיים של הנאשם והמתלונן מהם עולה כי שניהם נפגעו. עמדתו של המתלונן לעניין ענישתו של הנאשם, עולה כבר מדו"ח העימות, שם מציין המתלונן בפני החוקר כי איננו מבקש שיקרה לנאשם משהו רע, וכי הוא בסך הכל היה שיכור. כמו כן, מדו"ח העימות עולה בבירור, כי טענתו של הנאשם בפני קצין המבחן כי איננו זוכר את האירוע הינה נכונה, כי אכן נטל אחריות מלאה על העבירה, ואף התנצל בפני המתלונן וביקש את סליחתו. המתלונן מצידו סלח לנאשם והביע תקווה כי "הכל יסתדר" וכי "שניהם יצאו מהעניין בשלום", כך לדבריו.

לעניין חומרת הפגיעה במתלונן, מהודעתו של המתלונן [נ/1] עולה כי הוא מתייחס לפגיעה בו כאל "שריטה", ומהתעודה הרפואית [ת/1] בעניינו של המתלונן עולה כי נגרם לו חתך באורך של 2 ס"מ אשר לא הצריך טיפול מיוחד.

5.         ב"כ המאשימה ביקש להרשיע את הנאשם ולהשית עליו מאסר בפועל ולו בדרך של עבודות שירות, קנס ופיצוי למתלונן. התובע הבהיר כי המלצת שירות המבחן איננה תואמת את חומרת העבירה המיוחסת לנאשם, ועל כן המאשימה איננה יכולה להסכים להמלצות התסקיר. עוד טען ב"כ המאשימה, כי הנאשם אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בהלכת "כתב" לעניין אי הרשעה ולכן יש מקום להרשיעו בדין. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה מצידו, תוך שהדגיש את ההשוואה בין מעשיו של הנאשם למעשים המיוחסים ל"תת תרבות הסכין".

גם לאחר עדותו של המתלונן עמדה המאשימה על עמדתה העונשית, תוך שב"כ המאשימה מדגיש את החומרה שבביצוע העבירה המיוחסת לנאשם תחת השפעת אלכוהול, בעיקר לאור עמדתו של המתלונן אשר שב והדגיש כי הנאשם לא ביקש לפגוע בו, אלא היה תחת השפעת אלכוהול.

6.         ב"כ הנאשם מנגד ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן ולא להרשיע את הנאשם. הסנגור הצביע על נסיבותיו האישיות של הנאשם ועל נסיבותיו המיוחדות של המקרה. הסנגור טען כי הנאשם צעיר, נעדר עבר פלילי אשר ביצע את העבירה בעודו חייל. עוד ציין לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם, כי אין מדובר במי שנוהג לשתות לשכרה על בסיס קבוע, או במי שמכור לטיפה המרה והדגיש את העובדה כי בעקבות האירוע האלים הפסיק הנאשם להשתמש באלכוהול לחלוטין. הסנגור ביקש ליתן משקל משמעותי לקולא לעובדה כי הנאשם נוטל אחריות מלאה על האירוע ומביע חרטה כנה ואמיתית כבר בשלב ראשוני של החקירה, ציין כי הנאשם הינו צעיר ממושמע ומופנם, והפנה לנסיבות חייו כפי שהן עולות מתסקיר שירות המבחן. הסנגור הדגיש את העובדה כי הנאשם שירת בצבא כחייל בודד ואת הצורך בהשתלבותו בחברה, כאזרח יצרני, עניין שהרשעה בדין עלולה לסכל.

לעניין העבירה ונסיבותיה, הסנגור הפנה לעובדה כי מדובר באירוע על רקע צריכת אלכוהול חריגה וחד פעמית מצידו של הנאשם, כי המתלונן תקף את הנאשם עובר לתקיפתו של הנאשם את המתלונן, וכי יש ליתן לעניין זה משקל לעניין ענישתו של הנאשם. עוד הפנה הסנגור לפגיעה היחסית קלה במתלונן, ולעובדה כי המתלונן איננו נוטר לנאשם על מעשיו, וזאת כבר משלב החקירה כפי שהדבר משתקף מדו"ח העימות ומאמרתו של המתלונן במשטרה כאמור לעיל.

הנאשם בדבריו לעונש הביע צער על מעשיו והצהיר כי לעולם לא ישתה עוד אלכוהול.

דיון והכרעה

7.         מעשיו של הנאשם חמורים. הנאשם דקר את המתלונן באמצעות שבר בקבוק בצווארו, עניין שבקלות יכול היה להידרדר לפגיעה חמורה במתלונן ולפציעתו באורח אנוש, או אף לעלות בחייו של המתלונן.